הקשבה וקרבה
מה הלב מבקש, כשהפה כועס?
לפעמים ״אתה אף פעם לא מקשיב״ הוא הניסיון האחרון לומר: אני רוצה להרגיש חשובה לך.
היא אומרת: ״אתה שוב בטלפון.״ הוא שומע: ״שום דבר שאני עושה לא מספיק לך.״ בתוך רגע, שניהם כבר מגינים על עצמם. אף אחד מהם לא מרגיש שרואים אותו.
מתחת למשפט שלה אולי מסתתר ערב שלם של געגוע. מתחת להתגוננות שלו אולי מסתתר מאמץ שלא קיבל מילים. אנחנו לא יודעים מה עובר בלב של מי שמולנו, גם אחרי שנים יחד. צריך לשאול.
אפשר לעצור לרגע ולומר: ״אני שומע שכואב לך. מה היית רוצה שאבין?״ ואפשר לנסות לבקש בפשטות: ״התגעגעתי אליך היום. אני רוצה כמה דקות איתך.״ הכאב נשאר אמיתי, אבל הוא מקבל קול שאפשר לפגוש.
לא בכל רגע נצליח. לפעמים נצטרך להירגע ולחזור לשיחה בזמן ששנינו מסוגלים להיות בה. גם החזרה הזאת היא מעשה של קרבה.
