צמיחה משותפת
כשהשופר מעיר את האהבה מחדש
אני לא רוצה לנצח אותך בוויכוח. אני רוצה שננצח את מה שמרחיק בינינו.
הוא
השנה אני רוצה לאהוב אותך אחרת. לא רק לחבק. לא רק להגיד מילים יפות. לא רק לפנק.
אני רוצה לשאול את עצמי שאלה הרבה יותר קשה: האם טוב לך לידי?
היא
והשנה גם אני רוצה להפסיק לחכות שתבין לבד. להפסיק לספור אכזבות. להפסיק לשמור בפנים משפטים שלא נאמרו וכאבים שלא נרגעו.
ביחד
כי בסוף, זה הדבר המפחיד: שני אנשים שאוהבים מאוד יכולים להפוך לאט־לאט לשני אנשים שמתגוננים זה מפני זו.
כל אחד עם העלבון שלו. עם הפחד שלו. עם הצורך שלו שיראו אותו כבר.
והשנה אנחנו רוצים לזכור: את לא האויבת שלי. אתה לא הבעיה שלי. הבעיה היא כל מה שנכנס בינינו וגורם לנו לשכוח שאנחנו באותו צד.
אנחנו לא רוצים לנצח זה את זו בוויכוח. אנחנו רוצים לנצח את מה שמרחיק בינינו.
אנחנו לא רוצים רק לקבל אהבה בדרך שאנחנו צריכים. אנחנו רוצים ללמוד איך האדם שלצידנו צריך להיות אהוב.
כי אולי אהבה אמיתית מתחילה ברגע שבו מפסיקים לשאול: ״מה אני מקבל ממך?״ ומתחילים לשאול: ״מה עובר דרכי אליך?״
והשנה איננו מאחלים לעצמנו רק שנה טובה. אנחנו מבקשים דבר גדול יותר:
שתהיה לנו שנה טובה. שנה שבה נפסיק רק לחכות שהאהבה תגיע אלינו — ונתחיל להיות אהבה זה לזו.